פוסט אישי מאת ד”ר אדוארדו שילמן מבי”ס מדעי ההתנהגות במכללה

Sunday 21 כOct, 2012

אני כותב את הפוסט הקצר הזה כמו שהוא יוצא לי ובלי לערוך, במטרה להציג נקודת מבט שאולי חלקכם שותפים לה, ומתוך כוונה כי תיראו שניתן גם אחרת:

כשקיבלתי לפני כמה חודשים את המייל הראשון על התארגנות עמיתי ההוראה במכללה, לא התלהבתי לשמוע שההתארגנות שלנו כרוכה בהתחברות לארגון אחר.

ריח של פוליטיקה, כסף, וכד’ מעורר בי אברסיה קלה.

לכן הטרחתי את עצמי לאותה פגישה ראשונה בה נכחה נציגה של הארגון “כוח לעובדים”, ושאלתי את השאלות שהציקו לי, הבעתי את דעתי לגבי אי רצוני להיקלע לעימותים לוחמניים מול הנהלת המכללה, שביתות וכד’.

הסבריה של אותה נציגה הניחו את דעתי, אך תחושת אי הנוחות בשלה.

2-3 פגישות אח”כ, ומפגשים עם עוד 2-3 מנציגי “כוח לעובדים”, שיחות עם אקדמאיים אחרים במצבנו במקומות אחרים בעבר ובהווה (או”פ, ספיר, שנקר) ואני יכול לומר בביטחון שאני הרבה פחות מוטרד.

“כוח לעובדים” נותן לנו מסגרת ותמיכה משפטית (באמצעות נציגים של הקליניקה לזכויות עובדים בפקולטה למשפטים באונ’ ת”א), ליווי בניהול ההתארגנות באמצעות נציגיה, מידע וניסיון של אחרים, גם בתחום האקדמי (כחלק מפורום ארגונים להשכלה גבוהה) ואף ליווי כלכלי להדפסת אותם פליירים שקיבלתם ופוסטרים שראיתם המגיעים מכספי דמי החבר אותם אנו משלמים.

אז נכון שגם אני לא אוהב לשלם ועוד חודש בחודשו, אולם ללא תשלום זה לא נוכל להיחשב להתארגנות, והנהלת המכללה לא תוכל לשבת ולהידבר עמנו.

אבל הכי חשוב בעיניי הוא המסר שעובר בכל פגישה ופגישה – “כוח לעובדים” מלווה אותנו. ולא ההפך. אנחנו – מי מעמיתי ההוראה במכללה שירצה ויבחר בבוא העת לייצג אותנו מול ההנהלה –נציג את עמדותינו ונקבל את ההחלטות עבור עצמנו.

כך שאני רגוע בהקשר הזה. ההצטרפות ל”כוח לעובדים” ותשלום דמי החבר שם לא צריכה למנוע מאתנו את ההתארגנות שלנו. היא רק תעזור לנו.

 

אני מקווה שחלק מהחששות, אם היו, הופגו.

ואם לא, כל אחד ואחת מכם מוזמן לפנות אלי באופן אישי.

 

ד”ר אדוארדו (אדי) שילמן

amitoraa.academicollege@gmail.com

הוספת תגובה

התגובה